פרק 147 | להקה מגומי | פרק 7 - המילה היא חומר טוב

זה פרק שמלבד המוזיקה הגאונית, חושף גם את מה שהלך באוויר של סוף שנת 1965 או בריאות של חברי הלהקה. תקופה שבה הראש של חברי הלהקה נפתח לחוויות תודעתיות חדשות שישנו לחלוטין את חוקי המשחק.

נפתח עם השיר המרתק The Word. נשמע איך הביטלס חזו את העתיד וניסחו מניפסט של אהבה אוניברסלית או את ה"פלאוור פאוור" עוד לפני שמישהו בכלל שמע על המושגים האלה או על קיץ האהבה שיתרחש רק ב 1967.
ננסה להבין מדוע השיר הזה, שנולד מתוך השפעות אפופות עשן וגילויים פסיכדליים ראשוניים, הפך למעשה לחוליה המקשרת ולאב הטיפוס הרעיוני עבור האלבום הבא, 'ריבולבר'.
נבין למה סשן הכתיבה הספציפי הזה היה שונה, משוחרר ומטושטש בצורה יוצאת דופן משאר השירים שג'ון ופול כתבו עד כה בבית בקנווד.
כמובן, נשמע את הביטלס מקליטים את השיר ואת ליין הבס של פול ששוב ניסה לכבוש את היצירה עם ההשפעות המוטאוניות המלודיות שהוא הביא איתו.

משם נמשיך אל הסשן האחרון והארוך ביותר של הלהקה עד אז, מרתון אינטנסיבי של 13 שעות באולפן. ביום המטורף הזה הביטלס נדרשו להקליט לא פחות משלושה שירים כדי לסגור את המכסה לאלבום.

הם התחילו עם You Won't See Me, השיר הנוסף שכתב פול על מערכת היחסים המקרטעת שלו עם ג'יין אשר, שהעדיפה את קריירת התיאטרון שלה בבריסטול על פני הטייטל "אשת ביטל". נראה איך פול כתב את השיר באופן מינימליסטי ושונה לחלוטין ממה שעשה עד כה, דרך משחק עם שני מיתרים בלבד.

משם נעבור לניתוח המרתק לשיר Girl של ג'ון.
נקלף את שכבות המילים ואשאל את השאלה המתבקשת: האם הדמות הנוגה בשיר היא אכן אישה דמיונית ופנטזיה של ג'ון כפי שסיפר בדיעבד, או שמדובר בכלל בשיר קינה והלל סודי לתלות וסוג של התמכרות אחרת שהכתיבה את שגרת חייו באותם ימים?
נראה גם את העניין ההולך וגובר של ג'ון בדת הנוצרית ואדבר על הספר שממנו ג'ון שאב השראה עבור הבית השלישי של השיר, שהפך בסופו של דבר גם להשפעה מוזיקלית מפתיעה.

הקטע האחרון בהחלט שהביטלס עבדו עליו עבור האלבום, Wait, הגיע ממש כברירת מחדל של הרגע האחרון כשלא היו להם עוד שירים חדשים להציע. בלית ברירה, נשלפה מהמגירה הקלטה ישנה מהסשנים של האלבום הקודם 'Help!' שלא עברה אז את המשוכה. הפעם, עם הגב אל הקיר ובזמן פציעות, הביטלס הקליטו לה תוספות מיוחדות באולפן כדי לשחרר אותה באופן ראוי באלבום.

הכינו את האוזניים, מחכה לכם מסע מוזיקלי ומסקרן במיוחד אל מאחורי הקלעים של סוף 1965.